החלטה בתיק ת"א 6835-11-12

בפני בקשת הנתבע ( להלן: "המבקש" ) לסילוק תביעת התובע ( להלן: "המשיב" ) על הסף מהטעמים הבאים:

לטענת המבקש על המשיב שווי התביעה נישום בחסר. לשיטתו אומנם התביעה מנוסחת כתביעה לסעד הצהרתי אבל במהות מדובר בבקשה להפחתת ריבית פיגורים בסך 1.8 מיליון ש"ח ולכן מדובר בתביעה כספית שמחייבת תשלום אגרה לפי שווי התביעה. מכיוון שהתביעה הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי דין התביעה להימחק.

המבקש טוען כי מדובר בתביעה עליה חלה התיישנות, שכן עילת התביעה התגבשה באוגוסט 2003 ולכן באוגוסט 2010 התביעה התיישנה. המבקש מבסס טענתו להתיישנות על אימרות כלליות כגון "מדובר בתביעה שהיא חזרה על בקשה זהה". לא ברור על איזה תביעה מדובר ולחילופין על איזה בקשה מדובר. 

המבקש טוען שמדובר בתביעה שהתגבשה בשנת 2003 , אך לא ברור מטענותיו, מהי עילת התביעה שהתגבשה, שכן עילת התביעה לעניין ריבית הפיגורים לא התגבשה במועד הגשת התביעה העיקרית. יש לזכור שבשנת 2003 הוגשה בקשה למימוש שטר משכנתא ולכן לא ברור לאיזה תביעה מכוון המבקש.

המבקש מעלה טענה חילופית לטענת ההתיישנות . לדבריו מדובר בשיהוי בן 10 שנים שמאיין את התביעה. היות והמבקש טוען טענה כללית מבלי לבסס אותן על עובדות קשה להתייחס לטענה גופה.

לשיטת המבקש, המשיב מנוע מלהגיש את תביעתו מאחר שטענת פרעתי שטען בפני רשם ההוצל"פ נדחתה . המבקש אינו מפרט על איזה תיק הוצל"פ הוא מבסס את הטענה. שוב מדובר בטענה , שבשלב זה, חסרת ביסוס עובדתי נדרש לצורך הכרעה בשלב כה מוקדם.

בנוסף לטענת המניעות טוען המבקש לקיומו של השתק פלוגתא בגין "החלטות שיפוטיות", אולם איננו מפנה לאותן החלטות שיפוטיות שלטענתו מקימות השתק ומשכך לא ניתן לבדוק אם אכן מדובר באותה פלוגתא ואם אכן הסתיימה התביעה אליה הוא מפנה בהכרעה .

המשיב בתגובתו עותר לדחיית הבקשה מהטעמים הבאים:

לענין אי תשלום האגרה טוען המשיב, כי מדובר בהכרעה בסוגיה משפטית לגבי עצם החבות לתשלום ריבית פיגורים במצב משפטי של עיכוב הליכים ולכן מדובר בסעד הצהרתי בלבד.

לענין טענת ההתיישנות טוען המשיב ,כי עילת התביעה התגבשה סופית ביום 29.2.12 בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל על עדכון החוב. עוד מפנה המשיב לעובדה כי הליכי ההוצאה לפועל היו מעוכבים מיום 4.7.11 לפי החלטות של רשמי ההוצאה לפועל וכן בימ"ש שדן בערעור.

לענין טענת השיהוי טוען המשיב, כי יש לדחות את הטענה היות ועד ליום 10.6.12 בו ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל על עדכון החוב . כאשר עד למועד זה סכום החוב בתיק ההוצל"פ לא היה נכון, לא קצוב ולא ידוע. בכל מקרה טוען המשיב כי הגשת תביעה לביטול ריבית הפיגורים בשנת 2003 לפני קביעת החוב הסופי בשנת 2012 איננה אפשרית מבחינה מעשית ומשפטית.

לענין המניעות טוען המשיב ,כי מדובר בהטעיה לכאורה  של בימ"ש לדבריו  לא מדובר בתביעת חוב אלא בחיובו בריבית פיגורים במהלך התקופה שבה עוכבו ההליכים ע"י הערכאות המשפטיות השונות. מעבר לכך טוען כי רשמי ההוצאה לפועל לא דנו בביטול ריבית הפיגורים מכיוון שהדבר לא בגדר סמכותם העניינית. לאור האמור טוען כי מדובר בטענה חסרת בסיס משפטי ועובדתי.

לענין טענת ההשתק טוען המשיב, כי המבקש מפנה להחלטות שיפוטיות. החלטות שאינן קשורות לביטול ריבית הפיגורים. הטענות העובדתיות והמשפטיות שנטענות בכתב תביעה זה לא הובאו להכרעה בפני רשמי ההוצאה לפועל או בימ"ש שכן מדובר בסוגיה משפטית שהתגבשה רק בשנת 2012 לאחר קביעת רשמת ההוצאה לפועל.

המבקש בתשובתו מפנה את בית המשפט להחלטות שיפוטיות אשר לטענתו תומכות  בטענתו להשתק, מעשה בי דין ושיהוי.

דיון :

ככלל בית המשפט רשאי למחוק ולחילופין לדחות על הסף תובענה על יסוד אחד מעילות המחיקה שבסעיף 100-101 לתקסד"א כמפורט לעיל:

"...בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1)   אין הכתב מראה עילת תביעה;

(2)   נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;